כמו בתורות או שיטות או כלים אחרים שמשמשים תבנית ממנה נוצר סדר וארגון, כך, גם בטארוט, יש חלוקות שונות של הקלפים ושיוכם למושגים כאלו ואחרים, אחת מהן, מחלקת את הסמלים המופיעים בקלפים ל זכרי- נקבי, או – ל חיובי-שלילי או – ל פסיבי-אקטיבי או – ל מוחצן-מופנם או – גלוי-נסתר או – ל יינג-יינג.
חלוקה זו, עוסקת ברעיון שהעולם מושתת על ניגודים שנמצאים בחיכוך מתמיד שמייצר אנרגיית חיים שינוי ותנועה.
הניגודים, נמצאים תמיד במצבים משתנים, מתקרבים מתרחקים נמשכים אחד לשני ודוחים אחד את השני, מתמזגים , מייצרים משהו חדש מתפרקים ומתחברים וכו'.
כלומר תפיסת המציאות שלנו, עד כה, מאפשרת לנו להבחין במשהו ע'י הגדרת הניגוד שלו, , החיובי הוא תמיד הניגוד של השלילי, ותמיד יילקח בחשבון כשנירצה להגדיר משהו כחיובי וההפך.
ניגודים נמצאים בתפיסה שלנו כבסיס ממנו אנחנו מתייחסים למציאות הברורה ולמנוגד לה שהוא, הלא ידוע, או הלא מציאותי, או – עולם החומר ועולם הרוח.
עולם החומר, המציאות, הוא אקטיבי ומתבטא בצורה ברורה גלויה ואינטנסיבית, עולם הרוח, רוחש בפסיביות של הוויה שהנגישות אליה מתרחשת ברובדים שאינם נגלים לעין המציאות , ואפופים במסתורין של דמיון והשראה שמלווים בהתרגשות חזון והתעלות. עולם החומר מושתת על אקטיביות המתרחשת בתהליכים, בעלי מקצבים שונים של התחלה וסוף, עולם הרוח, מתרחש בפסיביות של הווה, ללא זמן או תהליכים.
מה שאינו מובחן על ידי ניגודים, אינו נראה או נתפס בתפיסה שלנו, ונמצא "באזור הדמדומים", או מוגדר כ מיסטיקה, רוחניות, דמיון, או אמונה.
במציאות, כל תופעה, מכילה בתוכה את הניגודים. אנחנו מפרידים בניהם ומגדירים כל אחד מהם כדי ליצור שיטה, דרך להבנה והבחנה, אך חשוב שנזכור שבמהות, הניגודים נמצאים ברמות שונות בכל תוכן שאנחנו בוחנים ומשום שהתפיסה שלנו מבוססת על ניגודים מוגדרים בנפרד, אנו מבחינים בניהם, אבל בכל תופעה, יש מהכול והעניין הוא, המידות ודרך הביטוי.
כשאנחנו קוראים פריסה בקלפים, עלינו לגשת אל המלאכה, משני מישורים, האחד, לדעת ולהתייחס מהמקום המופשט שמכיל, שאינו עושה הבדלה הפרדה או חלוקה, ובוזמנית, לבחור מתוך ההיצע הכולל של התכנים, התייחסות מבדילה בין ניגודים.
את המיומנות הזו עלינו לשאוף לפתח ולשפר עד תהייה במיטבה. לשם כך, עלינו להשתמש גם בידע ובהגיון וגם, וזה חשוב לא פחות, לשפר את האינטואיציה שלנו, וללמוד להקשיב לה.
כשאנחנו פורסים את הקלפים, לא אחת, בתוך המארג שנוצר, קלף, שבעיקרו מצביע על מצב חיובי על פי ההגדרה העקרונית שלו, עשוי לבטא משהו שאינו חיובי בהתייחס לקלפים הנוספים המצורפים אליו בפריסה המסוימת שנוצרה, וכמובן, אותו הדבר להפך, קלף שבמקורו מבטא מצב שלילי על פי התפיסה הבסיסית של התוכן שבו, במארג של פריסה, עשוי לבטא משהו חיובי.
העניין מונח בצירופים השונים שמתקבלים.
הערת אגב: יש המתייחסים בגישה שאומרת שבמידה ואנחנו מוציאים קלף הפוך הרי שיש להתייחס לתוכן שלו כשלילי, הגישה שלי היא, שהישר וההפוך נמצאים שניהם בתוכן של הקלף בין אם יצא הפוך או ישר, זאת משום, שהפוך, הוא יחסי למקום הימצאו של מי שמסתכל על הקלף,ומשמעותה של עובדה זו, מבטאת עקרון נוסף, והוא, שהכול יחסי ותלוי בנקודת המבט של המסתכל, מה שלטעמי, על הקורא בקלפים, להיות משוחרר מעקרון זה ולהיות בגישה שרואה את התוכן הכולל שנמצא בקלף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה